והפעם קצת על אמנות ומקום לא שגרתי למצוא אוסף מאחד האמנים המשפיעים ביותר במאה שעברה, בעיירה קטנה בסלובקיה ליד הגבול עם אוקראינה, ישנו מוזיאון אנדי וורהול לאמנות נוסד בשנת 1991 .
בתוך מבנה הבטון בסגנון קומוניסטי נמצא אוסף נכבד של יצירות אמנות ומזכרות של וורהול . בעוד שרגלו של וורהול מעולם לא דרכה בעיירה הקטנה המונה 000,6 איש ,המוזיאון המוקדש ליצירותיו מתחילת דרכו ,הורי האמן שנולדו בעיירה זו, כמו כן גל של עצומות של אמנים סלובקים ואישי ציבור אחרים לאחר מותו של וורהול. בתקופה שבה "מהפכת הקטיפה" ריסקה את המהפכה הקומוניסטית, זו נראתה כמו בחירה הגיונית עבור לדיסלאב סנופקו, שר התרבות דאז, לתמוך במוזיאון.
*במוזיאון זה לא ניתן לצלם את היצירות .
אחרי חום מתיש ככול שאני מתקדם דרומה פגשתי את המספר 39מעלות במד האופנוע, הגעתי לטורדה, רומניה. שם ראיתי את אחד הדברים המדהימים זהו מכרה מלח תת -קרקעי עצום עם יותר מ-000,2 שנות היסטוריה, זהו מוזיאון מכרה המלח הגדול בעולם. ממוקם בטורדה, טרנסילבניה, האתר הוא ארץ פלאות תת -קרקעית עם פארק שעשועים אומנות מודרנית מוארת, השוכן 120 מטרים מתחת לפני כדור הארץ בתוך אחד ממכרות המלח העתיקות ביותר.
הפקת מלח החלה בימי קדם, אך העבודה התרחבה מתחת לאדמה במהלך הכיבוש הרומי של דאקיה .המלח הופק ידנית באמצעות מכושים, פטישים, אזמלים וטריזי פלדה .
המכרה נסגר ב -1932 ,אך הוא שימש שוב במהלך מלחמת העולם השנייה כמקלט לפצצות.
לאחר המלחמה שימש המכרה מספר מטרות, אחת מהן הייתה מחסן לאחסון גבינות. המראה החדשני של פארק השעשועים הענק הזה נראה כמו משהו מתוך סרט מדע בדיוני .הוא מכיל אטרקציות כמו אמפיתאטרון, אגם תת קרקעי שניתן לחקור עם משוטים וסירות משוטים, גלגל ענק, חדרי טיפולי ספא עם אירוסולים טבעיים, באולינג, מיני גולף, מגרש ספורט, טניס שולחן, שולחנות ביליארד.
עוד מונומנט מעניין שפגשתי .. 25 באוקטובר 1944 הקרב על קארי - בעיר זו התחולל מאבק מול צבאות הרייך במלחמת העולם השנייה, עיר זו בעל חשיבות רבה עבור רומניה זה היה היום שבו שוחררה העיר הגדולה האחרונה מצבאות הרייך השלישי. ומאז יום ה- 25 באוקטובר מונצח כיום הצבא הרומני. האנדרטה - 18 מ' )רוחב/טווח( על 12 מ' )גובה( - יצירתה של האמנית וידה גזה )פסלת ילידת באיה מארה - עם מוצא הונגרי, חברה במפלגה הקומוניסטית הרומנית ויוצרת מספר פסלים ו אנדרטאות.(, בסך הכל אנדרטה ראויה )גם זו שהוקמה בעידן הקומוניסטי או רומניה, תקופה של רדיפות ושכתוב ההיסטוריה, חיסול הוגים ואליט ות אינטלקטואליות. ( שהוקמה לזכר החיילים הנופלים.
אנדרטה אחרונה בהחלט ממסע מרתק זה (אולי יהיה הדרן..)
לאחר נסיעה בדרך משובשת כמה ק״מ הגעתי למבנה מהרהיב והנה סיפורו: אנדרטת בוזלודז'ה על פסגת בוזלודז'ה הנידחת בהרי בולגריה ניצבת אנדרטה נטושה יוצאת דופן. הפסגה עצמה הייתה מקום הקרב בין הבולגרים לטורקים בשנת 1868 .בשנת 1891 נפגשה קבוצה של סוציאליסטים בראשות דימיטר בלגוייב כדי לתכנן את עתידה הסוציאליסטי של בולגריה.
כדי לחגוג את האירועים הללו, החליטה הממשלה בשיא ההשפעה הסובייטית להקים אנדרטה לזכר הקומוניזם הסוציאליסטי. העבודה על האנדרטה החלה בשנת 1974 ,ונעשתה על ידי יחידות של הצבא הבולגרי בסיוע של אומנים רבים האחראים על הפסלים הגדולים וציורי הקיר. לאחר השלטון ב -1989 ,האתר ננטש ונותר פתוח לוונדליזם. הכניסה הראשית אטומה ולכן נסגרה לציבור., צוות שימור פעל כדי שהאנדרטה תירשם כאחד משבעת אתרי המורשת המצויים בסכנת הכחדה ביותר באירופה. 
בסוף תמיד מגיעים לסלוניקי..סיכום קצר על מסע שהיה .. **מד אוץ 340.14 ק״מ קילומטרים ספורים נשארו ממסע זה עד שאעלם בכרך הגדול אתונה יוון נקודת המוצא של מסע מופלא זה .ראיתי, חוויתי, הרגשתי התעצבתי ושמחתי מכול הדברים שהעולם יכול להציע לנו.נגעתי באין ספור ציוני דרך של היסטוריה אנושית, למדתי במקצת את טבע האדם כיחיד כשלטון וכמדינה, עמים שסבלו משלטונות אפלים כדרך חיים.התעצבתי עד מאוד לראות לאורך המסע את בעלי החיים הנטושים, התרגשתי מעוצמות הטבע, רכבתי ק"מ רבים בתוך יערות של עצים בגווני צבע שונים, הרים מפוסלים מכוסים ועטופים בשמיכות של ירוק.במשך הרכיבה של אלפי ק"מ צורות העננים הרשימו אותי עד מאוד זה היה דמיוני הפורה מדון קישוט ועד חיות משונות .. מחשבות אין סוף על דברים טיפשיים ועד ניטשה.
טעמם של אוכל רחוב או בתי אוכל שבורים בצידי הדרכים הנעימו את הרעב הבלתי פוסק ברכיבה על אופנוע או יותר נכון התשוקה לטעום .בני האדם הם הדבר הכי מרשים במסעות מסוג זה, ההתקרבות הסקרנות כמי שרואים אדם הרוכב על אופנוע לבדו בעולם, השאלות הכי בנליות בעולם מראות שבני האדם דומים כול כך לבני האדם ולא משנה מהו מיקומם הגאוגרפי.
העננים האפורים והגשם ליוו אותי לא מעט זמן בדרכי צפונה, ללא כול התרגשות יתרה קבעתי לעצמי שזוהי עובדה ויש לקבלה בצורה הטובה ביותר .היו ימים במהלך המסע די קשים ההצטברות של שעות על גבי שעות רכיבה וככול שהימים עוברים אתה מוקף במעגל של התשה מצטברת, דרוש למסע זה כח מנטלי גבוהה ויציבות איתנה של נפש, המסע קיבל לאחר ימים ספורים פיק עוצמתי של שמחה וכך נמשך עד סופו.הסקרנות הבלתי ניתנת לעצירה במפגש אחר מפגש בנקודות מרתקות ,הייתי יושב מול אנדרטות או אזורים היסטוריים ועדין קורא בודק ומחפש תגליות חדשות למרות שעשיתי עבודת הכנה ראויה עד מאוד לטעמי בכול מקרה .
בתחילת המסע יצאתי עם שותף למסע כדי לחוות בשניים את המסלול ההיסטורי שבניתי עד מהרה דרכנו נפרדו וכך רכבתי אלפי ק"מ סולו דבר שהעצים את החוויה בצורה דרמתית, כול מפגש אם אנשים בדרכים היה עולם ומלאו אנשים ניגשים וביתר קלות והתקשורת יותר פתוחה שאתה לבד ועל כך מודה אני .חווית הרכיבה והאופנוע המדהים הזה לא הותיר בי רגע של ספק למהימנותו, גלגלי החופש לקחו אותי למחוזות בלתי נשכחים ללא היסוס של רגע, המכונה המופלאה הזו כול פעם מדהימה אותי מחדש .
להמשך הקריאה לחצו כאן>>
