מתעוררים לבוקר שני בגן העדן על גדות אגם אשטמונדי. הפעם כולנו כבר על הרגליים עוד לפני הזריחה. רמי יושב על גדות האגם, מנסה בפעם האלף לסדר את המצלמה המקולקלת שלו. המצלמה רושמת שכרטיס הזיכרון נעול למרות שהוא לא. מצאתי בפורום של קנון שהפתרון הזמני הוא לשחק עם הכרטיס, פנימה החוצה. רמי מכניס ומוציא את כרטיס הזיכרון, עד שיתפוס. עד ש... הכרטיס עף לו למים. חצי דקה חושב מה עדיף להציל את הכרטיס או להסתכן בהרעלה באגם... נכנס למים הרדודים, רואה את הכרטיס על התחתית ו... שולף אותו. בריצה טס למקלחת להציל את בריאותו בעוד אני מיבש את הכרטיס.
הזריחה המדהימה מגיעה כמה דקות אח"כ. התיקים כבר ארוזים, ב 10:45 תגיע הסירה שלנו ליום מלא של הפלגה לאורך תעלות המים של קראלה. שולפים לאבא את הפתעת הבוקר, חלה טרייה לשבת (שקנינו אתמול במאפייה) עם שוקולד קטבורי איכותי. הוא לא מבקש יותר. "זה כמו שאכלתי בצעירותי בקיבוץ בעין גב".
רמי ואני עולים לרחוב הראשי. נכנסים לדאבה הקרובה לארוחת בוקר. כרגיל. טעים. מלוכלך. תה מצויין. אני מלא עוד מאתמול. מוותר על אוכל. רמי לא מפסיד אף הזדמנות לאכול בידיים. חוזרים לחדר, מתארגנים, משלמים, נפרדים מגו'זף בעל המקום ומשאר האורחים ובדיוק בזמן המעבורת מגיעה. ג'וזף הבטיח אתמול שאין צורך לרוץ לעיר כדי לעלות בתחנה הראשונה על מנת לתפוס מקום טוב על הגג ובצל. הוא חבר של בעל המעבורת, ישמור לנו. מתקרבים. הגג רייק. החבר פשוט חסם את הגג לכל מי שעלה בעיר. מחכים ל רפאלי. הvip שיעלו. כמו שעלינו, פתח לנו את המדרגות לסיפון העליון ואנחנו ראשונים עולים. תופסים אחלה מקומות.
מכאן מתחיל מסע מרתק לאורך התעלות. פעם רחבות כמו אגם ופעם צרות שכמעט לא עוברים. לאורך הדרך רואים את החיים של המקומיים על גדות התעלה. מכבסים, עובדים, דייגים, סירות קאנו,רשתות דייגים סיניות, מספנות, מעניין. כמעט כולם מנפנפים לנו לשלום. כאילו לא עוברת שם כל יום מעבורת. אמרתי כבר שהם חמודים בקראלה? בצהריים, הפסקה לארוחה. כמובן אצל החבר של הקפטן שלנו.מנת טאלי על עלה בננה ולעשירים כמונו, חתיכת דג מטוגן ב 50 רופי לחתיכה. אבא מסרב לאכול. טועם מהדג ומאד מרוצה למרות החריפות "פיקנטי.." הוא אמר... מזמינים לו חתיכה. ממשיכים, לכל אורך הדרך אין ספור עצי קוקוס או שדות אורז. בארבע, הפסקת תה. אנחנו מוצאים שם בית בד, מטחנה. כל תושבי הכפרים באים עם מה שיש שצריכים לטחון. אנחנו רואים הפקת שמן קוקוס. בצד לישת אורז ומטחנת צ'ילי. עוברים בתעלה מאד צרה, ממש על הבתים של האנשים. לפתע רואים פיל גדול שוכב חצי בתוך המים ושני חבר'ה עושים לו מקלחת טובה. לקראת שש, השקיעה המשגעת. צובעת את התעלות בזהב, כולם מתלהבים.
מגיעים לתחנה הסופית, לאלפי בשבע, איחור של חצי שעה, כנראה בגלל מים נמוכים מידי. אבא מאד מאד אהב את החוויה הזו. על הרציף מלא נהגי ריקשה קופצים עלינו, אנחנו מתעלמים באלגנטיות וצועדים הליכה קצרה לתחנת האוטובוס המקומית, לאוטובוס לארנאקולאם. כפי שהבטיחו, כל 10 דקות יוצא אוטובוס. לא חיכינו שנייה. עלינו על אוטובוס הודי אמיתי שנראה לפחות משנות החמישים ספארטאני וקופצני, רועש ומשקשק. תפסנו שתי שורות אחרונות עם כל הציוד. מאוחר, כבר אין הרבה אנשים על האוטובוס. הכרטיסן בוחר לשבת מכל האוטובוס ליד אבא. אכל אותה, יחטוף מייד חפירה. מצטלמים ושולחים לו מייד לאימייל. מסבירים לו איפה רוצים לרדת. לא בטוח שהבין. מראה לו במפה בטלפון. הוא מביט עוד ועוד. לא בטוח שמבין מה שראה. מקווים לטוב. על כל מקרה, google maps מופעל, עוקב אחרי הנסיעה במפה. סופי בעלת הגסט האוס שולחת כרגע sms, שולחת ריקשה לתחנה שאמורים לרדת בה. פתאום שמים לב שבחלונות אין שמשות. שואלים אותו, מסביר שבקןוים כאלו אין חלונות. יש מזגן טבעי. מה קורה במונסון? רטוב... שואלים אותו מאיזה מודל האוטובוס? בן שמונה. לא להאמין. אבא אומר שאוטובוסים שנסע בהם כשעלה לארץ היו טובים מזה. מזהים בקלות את התחנה לרדת.
מהחלון כבר קורא לנו נהג הריקשה שהזמינה לנו סופייה בעלת הבית. מעמיסים את כל הציוד לריקשה ונוסעים שישה קילומטרים ל "פורט קוצ'ין". הנהג מוביל אותנו בסמטה צרה עד שמגיעים ל Home stay שלנו. המארחים מברכים אותנו לשלום וממליצים שלאחר שנניח את התיקים בחדר, קודם כל ניסע לאכול. מקבלים את הצעתם והמלצה למסעדה טובה של מאכלי ים כיאה לעיר ששוכנת על חוף הים הערבי. שתי דקות ואנחנו שם, המתנה קצרה וקיבלנו שולחן. המסעדה מאד מערבית. מלאה תיירים. בכלל כל אזור פורט קוצ'ין מלא תיירים ובתי הארחה. אוכלים יופי של אוכל, דג לאבא, שרימפס וקלאמארי לרמי ולי. המנות קצת קטנות ויקרות, מתאימות לאופי המערבי של המסעדה. לא נורא עדיף לא לאכול הרבה בלילה.
חוזרים לחדר. יאללה, מקלחות ולישון. אבא ראשון, צועק מבפנים אין לי בכלל מים חמים. הברז בחמים לא מוציא מים. קוראים לבעל המקום. מתפלא... ברור, אין כאן מים חמים. חם ב קוצ'ין. ביקשנו דלי חם עבור אבא. אני ורמי מתקלחים, המים סבבה, לא צריך חמים. לפחות ה WiFi חזק. נותרו לנו יום ורבע לטייל, בשני אחה"צ מתחילים להתקדם לכוון הבית. הולכים לישון.
