ההתיישבות האנושית באזור של אבו דאבי החלה לפני למעלה מ-5,000 שנה, אולם ההתיישבות המשמעותית הראשונה הייתה של השבט הבדואי באני יאס, שהתגורר לאורך החוף סביב המאה ה-16. לאחר מכן, השבט עבר לאי הנמצא במרחק כ-250 מטרים מהיבשת, שעליו עומדת היום העיר אבו דאבי, משום שהשטחים שם היו פוריים יותר. גם משפחת נהיאן עברה לאי הזה. עד היום, היא המשפחה השלטת באיחוד האמירויות.
תחת הנהגתו של בית נהיאן, אבו דאבי הלכה והתפתחה בעיקר בזכות סחר בפנינים. בסוף המאה ה-19, בעקבות הסכם עם ממלכת בריטניה הגדולה, הבריטים הפכו למשפיעים באזור. הבריטים היו מעוניינים לשמור על נתיב המסחר שחיבר בינם לבין הודו והמזרח ושעבר דרך אבו דאבי.
כשענף הסחר בפנינים נפגע בעקבות עלייתה של תעשיית הפנינים ביפן, אנשי אבו דאבי החלו לחפש אחר פתרונות אחרים לצמיחה כלכלית. וכך, בשנת 1936, חברה שותפה של חברת הנפט העיראקית הגיעה להסכם עם שליט אבו דאבי דאז, השייח שחבוט בין סולטן אאל נהיאן, והחלה לחפש נפט באזור. החיפוש באדמה המדברית נתקל בקשיים רבים ולכן, פנו לחפש נפט בשטח הימי של אבו דאבי. כאשר מצאו את שדה הנפט הראשון ב-1958, בעומק של כ-2,670 מטרים, המשיכו ומצאו שדות נוספים גם על היבשה. ב-1962 אבו דאבי כבר החלה לייצא את הנפט למדינות אחרות, מה שהוביל כמובן להתעשרותה האדירה והמהירה ביותר.
בשנת 1966 עלה לשלטון השייח זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שהקים את הפדרציה של איחוד האמירויות הערביות והיה הנשיא הראשון שלה. הוא חיזק את הקשרים של איחוד האמירויות עם בריטניה והשתמש בקשרים אלה כדי לחזק ולפתח את המדינה. כשהלך לעולמו בשנת 2004, בנו ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן נבחר לנשיאות. הוא השקיע את הכספים שהתקבלו ממאגרי הנפט כדי לקדם את התיירות במדינה, לכן אין זה פלא שאבו דאבי כל כך מרשימה ומתאימה כמעט לכל סוג של תייר.
מתוך אחד המאמרים על מסלולי טיול באבו דאבי שנבנו לכל סוגי המטיילים
