יום 1 ובו יסופר על ההגעה לנתב”ג, טיסת אל על לשווייץ, נמל התעופה של ציריך והצימר המדהים ביופיו של JayKay.
אם כך, לא אלאה את הקוראים בהכנות הקדחתניות.
הנפשות הפועלות: נעמי, אישתי, שהיא גם אחות לעת מצוא. מיקה, בת 3.5, וגילי בן השנתיים. ועבדכם הנאמן, עוז, שבאמת הרגיש מעט עבד בטיול, אבל על כך בהמשך.
ב-24 באוגוסט שנת 2015, חניתי את רכבי בחניית F שבחניון לטווח ארוך בנתב”ג. לאוטובוס שהגיע העליתי תיק עצום בגודלו שהכיל 2 כסאות בטיחות לילדים, 2 מנשאים וטיולון, בנוסף לכמה מזוודות, אף הן לא קטנות.
הבידוק הבטחוני התנהל בעצלתיים. האולם בנתב”ג מפוצץ בעונה הזו של השנה. Note to myself: לא מומלץ לטוס באוגוסט. בשדה גיליתי שציוד שקשור לילדים קטנים כמו מנשאים וכסאות בטיחות אין בעיה להוריד לבטן המטוס ואין זה ייחשב כמזוודה. למי שמתכנן לעלות כיסאות בטיחות כדי שהילדים ישבו עליהם בזמן הטיסה- שיימנע מכך. אף אחד לא ממש מכיר את הנוהל הזה (למעשה אם הכסא עומד במידות 40X40 ס”מ ניתן להעלותו, אבל אין כסא כזה במציאות).
עוברים לאיזור הדיוטי פרי – ואני מרוצה מההכנות שעשיתי, שולף את ההזמנה לטרקלין דן עבורי ועבור נעמי. אין בעיה, הכל תקין, אמממה ילד מעל גיל שנתיים צריך לשלם 90 ש”ח. Note to myself: בפעם הבאה לטוס בלי ילדים.
טיסת אל על לציריך ממריאה כמעט בזמן, 16:05 אחה”צ. עבור 430$ דולר לכרטיס, הטיסה הזו כמעט מציאה בעונה הזו. הילדים מקבלים ארוחת ילדים שהוזמנה מבעוד מועד וערכת הטיסה שהכינה נעמי נשלפת ומעסיקה אותם היטב ב-4 וחצי השעות הקרובות.
נוחתים בקלוטן שקרוב לציריך. אני מציין קלוטן ולא ציריך כי פעם אחת שהיינו צריכים להגיע לשדה התעופה במינכן, ה-GPS לא מצא אותו וכמעט התברברתי (אין כזה דבר שדה התעופה מינכן, הוא רק ליד מינכן ונמצא בעיר אחרת).
כאן אני פותח בריצת אמוק לעבר חנות Salt. (אורנג' לשעבר) כדי להשיג סים מקומי. כל התכנון של הטיול התבסס על העובדה שאצליח להספיק להגיע לפני סגירת החנות (כל החניות בשדה נסגרות בשעה 21:00). נמיק נשארה עם הילדים להעמיס את המזוודות מהמסוע. מגיע לחנות Salt שעל סף סגירה – והמוכרת אומרת Sold out. מה?! חתיכת מטומטמים, אני צריך Prepaid Sim! בלי זה אין Waze ואין טיול ואין Whatsapp!
רץ בטירוף לחנות Swisscom הסמוכה – Sold out! אלוהים, אני בשווייץ ומרגיש כמו בישראל. רץ לחנות Sunrise – ומשתחל לדלת החצי סגורה ברגע האחרון- יש להם סים! ניצלנו. אני זוכר בראש- 10 פרנק לסים, כמו שכולם כתבו. לא חביבי, המוכר אומר לי, זה 40 פרנק. 40!! אבל כולם אמרו שסים רק לדאטה זה 10 פרנק. זה מה שנשאר לי, 3 ג'יגה גלישה ושיחות, 40 פרנק. אני אעשה לך ב-30. מתברר שרצתי מהר ולקחתי רק כרטיס אשראי. בסדר, נקנה ב-30. מנסים להעביר במכונה – הכרטיס לא עובר. כל החנויות כבר נסגרו, אישתי ליד המזוודות בבניין אחר, ואני תקוע פה בלי מזומן. לפתע ניגש אליי בחור חביב מאותה החנות ואומר לי – יאללה, קח סים חינם, ידידי. 1 ג'יגה גלישה ושיחות. אל תגיד לאף אחד. המזל משתנה! יש whatsapp, תודה לאלוהי השווייצרים.
חוזר לאישתי, אוספים את הילדים שבינתיים התפזרו בשדה והולכים להשכרת רכב ב-Dollar. סגור! מה סגור?! אה, יש שלט קטן – תעבור להרץ ותיקח משם את הרכב. נושם עמוק, ומגיע לדוכן של הרץ. תיק תק שולף את הואוצ'ר מ-Economy Car Rentals ומסתבר ששודרגנו לאופל אינסינייה סטיישן, עם GPS מובנה ומחמם ישבנים (שכמעט טיגן לי את התחת).
יוצאים לדרך במהירות – אחרי הכל כבר כמעט 22:00 ויש עוד 206 ק”מ נסיעה עד ל-Carrouge כדי לפגוש את רוית, בועז והילדים. אחות של נעמי הגיעה מאיטליה עם המשפחה ותכננו 4 ימים ראשונים ביחד. נוסע במהירות ואחרי שעתיים וחצי נעצר בגלריה של JayKay. מה אומר? היה שווה להספיק רק כדי לבלות עוד שעתיים בצימר המופלא הזה. בית חווה ישן שהוסב לפנסיון מדהים ביופיו, ומשלב ישן וחדש. גלריה עם צימר, או צימר עם גלריה, שבו השקיעו קרן, נורבגית במקור, ובעלה את 10 השנים האחרונות. על גבינת פרמז'ן איכותית היישר מאיטליה, ובקבוק יין אדום משובח, כשהילדים כבר במיטות הרכות, אנחנו מסכמים את היום הראשון לחופשה בפגישה מרגשת עם המשפוחה. איזה סיפתח מושלם. ניתן למצוא את הצימר בגוגל maps, פשוט לכתוב JayKay Gallery. מי שמתכנן טיול באיזור טירת גרוייר, המחלבה, מפעל השוקולד המפורסם של נסטלה ואיזור לוזאן – מומלץ לעצור פה ללילה או שניים.
קישור: יום שני - מחלבות וגבינות, גרוייר ופארק הרכבות המיניאטורי
קישור: יום שלישי - מפלי רייכנבך, Monster bike וקניון Aareschlucht
קישור: היום הרביעי – הטרק המופלא לאגם הנסתר.
קישור: היום החמישי- לאוטרברונן ומורן.
קישור: היום השישי – רבע טרק ל-Gletcherschlucht וביקור אצל הרופא
