לנסוע לסיציליה ביולי זה אולי לא הדבר הכי חכם לעשות עבור מטיילים מן השורה. חם מאוד ולח, מאוד דומה למזג האוויר בישראל.
אבל אני נסעתי כמצטרפת ליקירי הגולש קייט, וכך מצאתי את עצמי בעיירה קטנטנה ומנומנמת במערב האי, מול לגונה שהרוחות מלטפות אותה או סוחפות אותה, תלוי ביום.
וכך, תלויה ב"חולה הרוח" שאיתי ובמצב הרוח ניסינו לשלב את התחביב המטורף הזה עם טיול בחלק הפחות מתויר באי.
טיסות ישירות יש לחלק המזרחי של האי, לקטניה, אנחנו נחתנו בטיסה לא ישירה בפלרמו במערב האי ונסענו עוד כשעה וחצי מערבה ולנו ליד מרסלה.
המקום בו אנו נמצאים מזכיר כפר קטנטן. האנשים כאן מגיפים תריסים במשך היום, אין כאן מזגנים בבתים ואחר הצהרים שוטפים את החצר כדי לקרר אותה מעט. בכל בית יש מרפסת בה יושבים על כסאות פשוטים ליד שולחן עם מפת פלסטיק ופרחים בחשיכה ומפטפטים. מזכיר את ישראל של שנות השבעים.
את היום הראשון בילינו בנסיעה אל סן ויטו לה קאפו. עיירה קטנה ליד הים. בדרך עצרנו בעיירה אחרת, פשוט חיפשנו מקום לקפה. המראות בכל העיירות דומה. שמונה בבוקר הכל שקט, כמעט ואין אנשים ברחובות. תריסים מוגפים, כנראה לשמר את הקרירות היחסית של הלילה בבית. מרבית האנשים מתנקזים אל הקפה המקומי, שמבחוץ נראה עלוב למדי : "פרלמנט של קשישים" שולחנות ישנים ומפות פלסטיק אסופות באטבי כביסה. נכנסים דרך דלת לפנים הקפה ואז מתגלה ברוב המקרים ויטרינה נאה עם מאפים וכריכים מסודרים יפה ומזמינים. ריח קפה מצוין נישא באוויר. הזמנו קפה עבורי ויקירי הטבעוני שואל בהיסוס על חלב סויה. המקומיים לא דוברים כאן אנגלית כלל. בעלת המקום מבינה בסימני ידיים שיש בעיה עם חלב (" נו לטה?").
מזמינה אותנו לשבת בחוץ והיא נראית טרודה משהו נכנסת מאחורי הדלפק ושולפת חלב שקדים. בשמחה מכינה קפה נוסף לרצות את הלקוח. הסיציליאנים אולי נקשרים לנו בראש עם המאפיה אבל הם מזמיני אורחים, חמים, רעשנים.
ויטו דה קאפו - עיירה קטנה על חוף ים זהוב וחולי. טיילנו מעט ברחובות, כל התושבים והתיירים זורמים אל החוף. כולם מצוידים בשמשיות, גלגלי ים תיקים. אין מה לחפש בשעה זו מחוץ לחוף. בסמוך לחוף ובדרך אליו עגלות של סוחרים לממכר גלגלי ים, שמלות חוף וכובעי קש. על החוף מנסים להשכיר כסאות ושמשיות, לתיירים הרבים. אין כאן מלונות פאר או בריכות - כולם הולכים לים. מזכיר קצת את מראה הבתים ועגלות הרוכלים בשנות השבעים. לצד העיירה ניצב צוק ענק. אם אין לכם תכניות לשהות בים- אין הרבה מה לעשות שם. מראה הצוק מול החוף יפה מאוד, שווה תמונה.
בערב רצינו לבקר בטרפאני, עליה קראתי רבות. אולי בגלל שהאיזור הזה פחות מתויר לא ממש מצאתי המלצות למסעדות. הנחתי שבעיר יפה ושוקקת כפי שתוארה ע"י מי שכבר ביקר אמצא מקום לאכול.
בהגיענו לעיר נתקלנו בשממה של ממש. רחובות חשוכים, בתי שיכון חשוכים, רחובות שוממים , עיר רפאים של ממש. ומסעדות? אין. מספר פיצריות ברחובות וזהו. כמעט חזרנו על עקבותינו , ושאלנו את "גוגל" ידידנו על מסעדות. מה שמצאנו היה דל, ואין מקום. ניסיון אחרון הוביל אותנו למסעדה חצי ערבית, מוארת שבה ישבנו. מעט מאוכזבים. שירות גרוע, אוכל ממוצע ומטה, לא הוסיפו למה שחשבנו כבר על העיר הזו.
יצאנו מהמסעדה מכיוון אחר ואז התגלה לעינינו רחוב שוקק חיים עם מופע רחוב, מסתבר שכל אנשי העיר כנראה ברחובות.... משם הוביל אותנו הרחוב למדרחוב יפיפה שוקק חיים ומסעדות, מבנים עתיקים מוארים, קולות צחוק, בתי קפה הומים אדם. הצד השני היפה והמתויר של העיר התגלה לעינינו. טרפאני- אנחנו עוד נשוב אלייך.
פלרמו - הגענו אליה ביום א'. עיר גדולה, חשים בכך עם הכניסה לעיר. ביניני קומות, שיכונים עלובים ולכלוך. הרושם הראשוני לא משהו....אנחנו מכוונים אל השוק. אני חובבת שווקים גדולה ומאוד אוהבת לראות ולחוות שווקים מקומיים. חששתי מהחניה, אבל זו נמצאה די בקלות. הכל עם מדחנים. את השוק מצאנו די בקלות אך מרבית הדוכנים סגורים ביום א. קשה להתרשם. מס בעלי דוכנים בגופיות וכרס מזמינים אותנו להתרשם ממרכולתם. נראה שזה שוק אמיתי, מחסנים מוזנחים ועטורי גרפיטי. אנחנו יוצאים משם לעבר מרכז העיר, מחפשים את כיכר ארבעת הפינות המפורסמת. זו צומת רחובות מרכזיים ולא ממש כיכר או "פלאצה". בארבע הפינות יש פסלים ומזרקות. נחמד ולא יותר. גם כיכר העיריה לא מרשימה באופן מיוחד. מה כן? הרחוב הראשי נסגר למעין מדרחוב גדול. חנויות רבות, בתי קפה, זרימת אנשים לכוון פיאצה בליני והכניסיה המרהיבה עם מגדל הפעמונים. ממשיכים ישר משם ברחוב ליד גן עירוני גדול (ריאה ירוקה אך חם מדי לטייל בשעה זו).
עוד סיבוב קל בסמטאות המלאות גרפיטי , חוזרים דרך השוק ומתפלאים לראות את בעלי הדוכנים עושים "על האש" באמצע הרחוב.
היופי כאן היא הפשטות. רחובות גדולים בצד סמטאות בהן תלויה כביסה, תיירים מפונפנים לצד מקומיים בגופיה וכפכפים וריחות אוכל רחוב פשוט טוב וזול בכל מקום.
נכתב על פלרמו שהיא מכוערת ומוזנחת. בעיני היא לא עיר אירופאית נקיה ומצוחצחת אבל יש בה חיים, אנשים מחייכים, צעקות ים תיכוניות והמון דוכני רחוב. מה אוכלים כאן?
מבחר ממתקים ועוגות שנראות כמו רולדות ממולאות, ממתקי מרציפן ושקדים, לחם לבן איטלקי שכבר שכחנו, אוכלים כאן גלידה בלחמניה. כן! בורגר גלידה שכזה. וקנולי- בצק פריך ממולא במבחר מליות. אני בחרתי את הבנאלי- וניל והיה טעים מאוד ולא מתוק מדי להפתעתי. מושלם עם קפה איטלקי אמיתי. אוכלים כאן ארנציני- כדור ממולא בבשר או גבינות או שניהם או ירקות או פטריות שעוטף אותם אורז שמצופה בפירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק. שחיתות אמיתית.
מונריאל - עיירה שנמצאת על אחת הגבעות הסמוכות לפלרמו. הנוף הנשקף בדרך אליה נהדר, על העמק פרוש לפנינו.מה יש לראות? רחובות קטנים, כל החנויות היו סגורות כי יום א, בתי קפה התרוקנו בגלל הסיאסטה ( כן! בין שתיים לחמש שורר שקט ברחובות ורק תיירים כמונו מסתובבים) , יש כניסיה יפיפיה עם פיתוחים במרכז העיר ששווה לראות עם כיכר ירוקה לידה וחנויות עם דברי קרמיקה מיוחדים. חנויות לחם ומאפים עם ניחוח משגע. ירדנו מהעיר בדרך אחרת יפה לא פחות.
מונריאל- האחות הקטנה של פלרמו- שווה עצירה קטנה.
חזרנו אל טרפאני באור יום. הרחובות הסמוכים לרחוב הראשי של המדרחוב ( ויטוריו עימנואל) מלא באנשים שחיים את חיי היום יום. רואים כאן גברות עם סלים ונשים עם עגלות קניות, בעלי חנויות ודוכנים ,בתי קפה שמתעוררים לחיים וקומץ תיירים שהתעוררו מוקדם. ישבנו לקפה בבית קפה מוצל, דגמנו קפה קר שהוגש לי בכוס מרטיני משולשת עם המון קצף, קפה מר וטוב כמו שאני אוהבת. יקירי התכבד במנה של קפה קר מתקתק עם חלב שקדים. טיילנו במדרחוב מפטפטים עברית כשלפתע פנתה אלי אשה ושאלה: " איזראל נו?" כן, אמרתי לה. היא סיפרה לי כמה היא אוהבת את ישראל וישראלים בכלל שביקרה בארץ ורקדה באוניברסיטת תל אביב ריקודי עם, ויש לה חברים טובים בישראל. הכל באנגלית מתובלת בחום סיציליאני. ההתרגשות שלה מילאה גם אותי, פטפטנו דקות ארוכות במהלכן היא חיבקה ונישקה אותי ( נפגשנו לפני כמה דקות!!!), הזמינה אותי לביתה ובירכה אותי בכל טוב. נפרדנו בחיבוק שהפתיע גם אותי. את הסיור במדרחוב חתמנו בבירה מקומית (ממש מטרפאני) IPA טובה מאד וחיוך גדול.
אריצ'ה - העיירה הצמודה לטרפאני. עולים אליה ברכבל, הנוף הנשקף יפייפה, רואים את בריכות המלח, קו החוף וטרפאני הצמודה. כשהגענו למעלה היה ממש קריר, היה צורף להעטף בעליונית קלה לפחות. שונה ממש מהחום האופיני למטה. גילינו עיירה מימי הביניים. אפשר לדמיין את האבירים והנסיכות מתהלכים ברחובות הצרים המרוצפים אבנים קטנות, הסמטאות מלאות חנויות מזכרות ובתי קפה ומבצר גדול יושב על הצוק.שם אכלנו עוגית בצק פריך ממולאת קרם וניל, פשוט מעולה ושתינו קפה שחור בכוס קטנה שמרוחה מבפנים בקרם פיסטוק, מעניין!
לסיכום-שווה ביותר!!
