זקנים חסרי מנוח 2013 – איסלנד – 17. עוד קרחונים, מכתשי לאקי והעיירה עם השם הכי ארוך באיסלנד

זה מתחיל להיגמר לנו. הטיול. היום אנחנו מבלים בדרום מזרח האי, חמר נוסעים מערבה לכיוון רייקיאוויק, ומחרתיים טסים הביתה. טוב, עוד לא הגיע הזמן לסיכומים, את זה נעשה בסוף. היום אנחנו קמים מוקדם ויוצאים לשייט על הלגונה של Breidamerkurjokull, אחד הקרחונים הגדולים באזור. ביציאה מהמלון אנחנו רואים את המבנה הכי מוזר באיסלנד.

זה נראה כמו מדף ספרים. מסתבר שזה Thorbergssetur Center - מוזיאון שמוקדש לסופר האיסלנדי Thorbergur Thorðarson המפורסם (באיסלנד). יש שם גם מסעדה קטנה, אבל אנחנו ממהרים.

השייט הוא בסירה אמפיבית שנוסעת על גלגלים עד הלגונה וממשיכה על המים. משעשע. המדריכה האיסלנדית שלנו מאושרת ממזג האוויר, שבשבילנו הוא קצת קריר אבל בשבילה זה ממש יום קיץ חם.



 היא שופעת ידע ומספרת לנו על הלגונה שהיא גוף המים המתוקים העמוק ביותר באיסלנד. ליד הקרחון הוא מגיע לעומק 270 מ'. היא בכלל מלאת מידע. למה הקרח של הקרחונים של כך שקוף?

כי הם נמצאים בלחץ עצום מה שמוציא מהם כל בועת אוויר, וקרח נטול בועות הוא קרח שקוף. ולמה הכחול?

פה כבר מדובר בפיסיקה. למה הים כחול? הרי המים שקופים. אז זהו, גוף מים גדול שובר את האור בצורה כזאת שהוא נראה לעין כחול. גם הקרחונים הם גוף מים גדול, אז הם בעצם כחולים. הלבן שאנחנו רואים זה קרח חדש. הכחול נחשף כשגוש קרח גדול ניתק מהקרחון וחושף את החלק הנקי שלו. זה אומר שזה שבר יחסית חדש, כי אחרי כמה ימים אדי מים קופאים על החלק הכחול והוא נעלם. כל יום לומדים משהו.



 אחרי שעה של שייט בין קרחונים והררי קרח צפים, ואחרי שטעמנו את הקרח (טעם של קרח), אנחנו חוזרים אל היבשה. למרות המחיר (משהו כמו 12 יורו לאדם) השייט הזה שווה. עוד סיבוב קצר בשפך של הלגונה לים, ועליה על הקרחונים (אלה שנסחפו לחוף), ואנחנו ממשיכים לעוד כמה קרחונים שתלויים בסביבה. כולם מדהימים, כולם ענקיים, כולם יורדים מ- Vatnajokull.



 אנחנו מדלגים על סקפטאפל עקב צפיפות נוראית של תיירים, וממשיכים בנסיעה על כביש מספר 1, מערבה. בסקפטאפל נכנסנו לתחנת המידע של הפארק, רק כדי להחליט שזה לא בשבילנו, אבל כן הצלחנו לראות את הסרט על ההתפרצות של שנת 1996. באותה שנה התפרץ הר געש בשם Grímsvötn, שנמצא מתחת לשדה הקרח Vatnajokull. ההתפרצות גרמה לשיטפון שסחף חלקים גדולים מכביש מספר אחת, וניתק את מזרח איסלנד ממערבה למשך מספר שבועות. המזרח היה ללא חשמל ותקשורת במשך למעלה משבוע. מפחיד.

הנסיעה מערבה נמשכת בין ים משמאל וקרחונים מימין. נוף משגע. מפעם לפעם מפל, שאנחנו אפילו לא עוצרים לראות כי מפלים כבר ראינו מספיק. כאן גם גילינו שכביש מספר אחת הוא חד סטרי מפעם לפעם. כן, הכביש הראשי של איסלנד הופך חד סטרי כשצריך לחצות את הגשרים העצומים הבנויים עליו. אז מחכים שהתנועה ממול תגמר, וחוצים לאט לאט. איסלנד.

לקראת צהריים אנחנו מגיעים לעיירה עם הכי הרבה אותיות לנפש באיסלנד. 110 תושבים גרים ב- Kirkjubaejarklaustur (תנסו להגיד..... עזבו, בטח הבנתם את הרעיון), ואנחנו נכנסים ל-Tourist Information המקומי להבין מה ניתן לעשות כאן.



 רפי המליץ לעלות ל- Laki Craters, ואנחנו מנסים להבין איך, מתי, ואיפה אפשר לישון. האישה שעובדת כאן מדהימה. היא מספרת לנו על המקום ועל הלאקי, מכניסה אותנו לאולם קולנוע קטן ומקרינה לנו את הסרט על ההתפרצות שיצרה את מכתשי לאקי בשנת 1783-1784 (כן, היא התחילה בשנת 1783 והסתיימה אחרי למעלה מ-8 חודשים בשנת 1784(, והשמידה רבע (!) מאוכלוסיית האי באותה תקופה. אחר כך היא מציידת אותנו במפות, מסבירה איך להגיע לבקתה שלמרגלות המכתשים, בה אולי נמצא מקום לישון, מסמנת לנו על המפה את המפל ש"אתם ממש חייבים לעצור לידו" ואפילו מכבדת אותנו בקפה טעים ועוגיות. איפה עוד ראיתם שירות כזה ב- Tourist Information?

מכתשי לאקי הם שורה של מכתשים געשיים שנוצרו בהתפרצות של שנת 1783-4. הם מסודרים בשורה ואפשר להגיע די קרוב לאחד מהם בנסיעה של שלוש שעות על דרך עפר.



 אנחנו מחליטים לעלות עד הבקתה שנמצאת לא רחוק מהמכתשים ולנסות לישון שם. אחרי שעתיים של נסיעה בנופים מדהימים, הפעם הרבה יותר ירוקים מאלה שראינו עד כה, מפל מדהים,



 והמון חציות של נחלים זורמים,



 אנחנו מגיעים לבקתה. אין אף אחד בבית. הפקחים עדיין לא חזרו מהשטח. מה שיש זה עגלה עם ציוד מטיילים ואיש שמכין את הבקתה ל- 20 מטיילים שאמורים להגיע עוד מעט. ואכן, אחרי כמה דקות מגיעים עשרות סוסים כשעל חלקם רוכבים. זה טיול סוסים שחוצה את איסלנד ומשום מה הם לוקחים אתם כמה עשרות סוסים להחלפה. מוזר, אבל כיוון שבבקתה יש מקום ל- 16 איש בלבד, ולישון באוהל במזג האוויר ששורר כאן לא בא לנו, אנחנו נפרדים ממכתשי לאקי והקשת המופלאה שמכסה כאן את כל השמיים, וחוזרים ל- Kirkjubaejarklaustur .

אחרי כמה ניסיונות אנחנו מוצאים בקתה במלון לאקי.



 זו בקתה לארבעה, עם מטבחון שבו אנחנו מבשלים את ארוחת הערב האחרונה שלנו להפעם. סלמון בעשבי תיבול, אטריות אורז עם ירקות ותפוחי אדמה בבצל. סעודת מלכים של ממש.

בפעם הבאה-; פאפינים ופרידה