יום א' 12.6.16 – 72 מייל
אחרי ארוחת הבוקר במלון (יש לציין שארוחת הבוקר הייתה בסיסית ביותר, אפילו ביחס לארוחת בוקר קונטיננטלית) יצאנו לכיוון הסמוקיז. מזג האוויר היה מצוין וכך גם מצב הרוח שלנו.
Grotto Falls
ביציאה מגטלינבורג עולים על כביש יפה בשם Roaring Fork Rd וממנו יציאה למפל חביב – Grotto Falls (2 ק"מ לכל כיוון, גובה המפל כ-8 מטר). אפשר להיכנס למים וללכת מאחורי המפל. מאד מרענן…
רציתי להכניס כאן כמה תמונות, אבל כולן מצולמות לאורך וזה נראה נורא גדול. אם מישהו יש רעיון
איך מכניסים תמונה “ארוכה”, אשמח לשמוע!
Clingmans Dome Road
מהמפל נסענו ל-Clingmans Dome . חמי התרגש מהמחשבה שאנחנו למעשה מטיילים על שביל האפלצ'ים המפורסם (המוכר לנו מהסרט "דרך ארוכה" - A Walk in The Woods – עם רוברט רדפורד, ניק נולטה ואמה תומפסון). ה- Clingmans Dome הוא נקודת תצפית גבוהה למדי המאפשרת צפייה על כל מרחבי הרכס. הנוף אכן מדהים ביופיו (למי שיש את האומץ להתקרב למעקה... עיין ערך "גשר תלוי" בהר סבא).
השביל המוביל לנקודת התצפית אמנם סלול ורחב ונוח להליכה, אבל הוא תלול מאד והעלייה לא קלה. לאורך השביל (כ-800 מטר לכל כיוון) נתקלנו כל הזמן בתיירים מחייכים ומעודדים אחד את השני: לא נורא, רק עוד קצת... או מחייכים חיוך משתתף ומלא הבנה... טוב היה לי לראות שאני לא היחידה ללא כושר בכלל, אם כי על זה נאמר צרת רבים נחמת שוטים.
בירידה מהתצפית פגשנו משפחה ישראלית, היחידה שפגשנו בטיול הזה. האזור הזה של הרי הסמוקיז כנראה פחות מוכר לתייר הישראלי, וחבל.
ועוד מפל...
אם זכרוני אינו מטעני, בשלב זה יעל חברתי מלמלה חרש משהו בסגנון "מה, עוד מפל?..."
ובאמת, יכול להיות שקצת "דחסתי" הרבה פינות חמד למעט זמן (כפי שהבנתם, אני הייתי המתכננת הראשית). אבל זה בדיוק העניין – היה לנו זמן די קצר, שבועיים בלבד לכל הטיול, וכל רגע שלא הוקדש לטיולים נראה לי מבוזבז. בדיעבד, הטיול באמת היה קצת דחוס מדי. חשוב להשאיר זמן למנוחה, ובעיקר ל"עיכול" החוויות והמראות החדשים, כדי לא להגיע למצב של הצפה וחוסר יכולת לקלוט חוויות חדשות.
אבל בעיקר למה הכוונה? לפי התמונות, באמת ביקרנו במפל נוסף. במרכז המבקרים Sugarlands בו מתקיימת גם תצוגה מעניינת של החי והצומח באזור, המליצו לנו לבקר בו. אבל אני בשום אופן לא מצליחה להיזכר בשם... זה מה שקורה כשמבקרים בכל כך הרבה מקומות, ולא רושמים במקום את החוויות. את הבלוג הזה אני כותבת שנה אחרי הטיול. בכלל פלא שאני זוכרת משהו...
בערב אכלנו בפיג'און פורג', במסעדה החביבה עלינו, “גולדן קורל”. אכן סיום הולם ליום עמוס!
לינה בגטלינבורג: Zoder's Inn & Suites
