את הערב והלילה שאחרי הטיסה אנחנו מעבירים בשאמוני. נראה לנו יותר נחמד לעשות זאת שם ולהנות ממנעמי "העיר הגדולה" בלילה לפני. בשמונה בבוקר, אחרי ארוחת בוקר גדולה מידי, אנחנו כבר על האוטובוס שמתפתל במעלה עמק שאמוני, וקצת לפני תשע אנחנו פותחים מקלות הליכה ב le tour (בגובה 1450 מטר) שעבורנו היא תחילת המסלול.
מתחילים לעלות. העלייה מכאן ועד col balme, משהו כמו 750 מטר עלייה, רובה במתחם הסקי של le tourשפורח עכשיו כולו, לא מאוד קשה ובסביבות 11 בבוקר אנחנו כבר נחים ליד הבקתה. זו בקתה ידועה לשמצה באזור ואנחנו נשארים מחוצה לה ונחים מעט. יש כאן יחסית הרבה אנשים, זו נקודה משותפת גם למסלול ה TMB הפופולארי הרבה יותר שהולכיו מגיעים ממול.
כאן גם עובר הגבול לשוויץ, זה כמעט שלא מורגש (חוץ מבמחירים שעולים ב 30%). את המשך המסלול אנחנו מחליטים לעשות דרך le grands, את מקטע ההליכה הישירה ל trient כבר עשיתי שנה שעברה. מיד מעבר ל col (מעבר הרים בצרפתית) ממתינים לנו משטחי שלג גדולים אותם אנחנו צריכים לעבור, השביל כאן עובר על מדרון עם שיפוע צד חזק וחציית משטחי השלג מתבררת כמשימה לא פשוטה וגם קצת מסוכנת. כבר במקטע הראשון יורם שובר את את אחד ממקלות ההליכה שלו ששקע עמוק מדי בשלג.
המקטע הזה יפה בהרבה מהמקטע שיורד ישירות לtrient אך גם קשה יותר. כמות המטיילים כאן אפסית. איכות השביל כאן לא טובה - השביל סלעי, צר ומלא בולדרים המקשים את המעבר. אנחנו עוצרים לארוחת צהריים ליד מפל יפה וממשיכים, מסביב המון ירוק. הדרך לוקחת לנו הרבה יותר זמן מהמתוכנן ואנחנו מגיעים די עייפים למבנים הנטושים של le grands.
מכאן הדרך יורדת בתלילות מטה, גשם מתחיל לרדת ואנחנו שולפים כיסויי גשם, השביל הופך לחלקלק מאוד מה שמאט אותנו עוד יותר. ממש מעל בקתת glacier, שאותה אנחנו רואים הרחק למטה מהעבר השני של הנהר, השביל כמעט נעלם בצמחיה העבותה ואנחנו מחליטים שכנראה טעינו. חוזרים אחורה, אבל אחרי עיון מעמיק במפה חוזרים שוב למקום בו הסתובבנו ומעט אחרי מגלים את הירידה והגשר שמוביל אותנו לבקתה.
מכאן, השביל המוביל ל col de la forclaz בגובה 1500מטר הוא נוח מאוד ובסביבות 4 אחה"צ אנחנו מגיעים לחניית הלילה שלנו ונותנים מנוחה לרגליים שעוד לא רגילות במסע.
בארוחת הערב המצויינת, יושבים בשולחן לידינו 3 אנגלים נחמדים, אנחנו מחליפים אתם מספר מילות נימוס ומגלים שהם גם הולכים את המסלול שלנו (רוב הלנים כאן הם אנשי ה TMB). שלשה זו (ג'ון, ג'י וברוס) תלווה אותנו במסלול עד יומו האחרון, אך עוד חזון למועד.
