את יומנו השני בקויה-סאן אנחנו מתחילים מוקדם (שש וחצי)בתפילת בוקר עם הנזירים ועם שאר עולי הרגל היפנים ושאר התיירים המערביים . תופים, קטורת, מצילות ושירה מלווים את הטקס היפה. משם ממשיכים למנזר שכן לטקס האש ,כל מי שרצה יכל לכתוב את משאלות לבו על כפיס עץ ובטקס נבנית מדורה קטנה ובה נשרפות המשאלות .אנחנו שכחנו לרשום אבל ביקשנו בלב שזה גם עובד (או שלא). משם אנו פונים לחדר האוכל הפרטי שלנו ,שם מוגשת ביופי ואסתטיקה רבה ארוחת הבוקר, לא בדיוק סוג הארוחה שאנחנו רגילים אליה, אבל בהחלט האוכל הנכון במקום הנכון. אנחנו מצליחים לאכול את רובה .
משם אנחנו חוזרים לסיור בוקר בבית הקברות. זהו בית הקברות הגדול והעתיק ביפן בן 1200ועם כמאתיים אלף קברים. זה נשמע הזוי ומפחיד שאנשים בוחרים להתחיל את היום בבית הקברות, אבל גם בעניין הזה הם גדולים מהחיים. אנחנו הולכים לאורך בית הקברות עד המוזילאום שבסופו. השילוב בין הקברים העתיקים, הפסלים מכוסי האזוב ויער הארזים מאוד יפה ואנחנו נהנים מצעידת הבוקר באוויר הקר.
חוזרים למנזר "שלנו", אורזים ומתחילים לחזור לאוסקה. שוב אוטובוס – רכבל – רכבת – עוד רכבת – תחתית ואנחנו באקווריום של אוסקה. היום יום ראשון והמוני בני אוסקה מטיילים איתנו באקווריום. מזל שהם עם כל כך נחמד ומנומס. האקווריום גדול מאוד ויפה מאוד אבל לנו יש תמיד קצת בעיה עם לשים חיות בכלא.
בדרך חזרה לאכסניה שלנו אנחנו מפנטזים על ארוחת ערב שנפיק מהמטבח במקום ושתיתן לנו קצת מנוחה מהאוכל היפני (שאותו אנחנו אוהבים, אבל קצת נמאס). אני יוצא לסיבוב קניות וסידורים וחוזר עם שתי ידיעות רעות, הראשונה היא שבגלל טייפון שצפוי בלילה הרבה רכבות בוטלו ולכן אנחנו לא יכולים לנסוע בבוקר למצומוטו שהיא תחנתנו הבאה והשנייה היא שבכל המכולות בסביבה אין ירקות טריים, רק כרוב חתוך עם גזר. לא מוותרים ומארגנים ארוחה לתפארת ויוצאים להסתובב בעיר.
